שני אחים ואחות ירשו את הוריהם שנפטרו בשיבה טובה ולאחר מחלה ממושכת של האם והשאירו צוואה מסודרת ורכוש רב לילדיהם.
מיד לאחר ביצוע צו קיום צוואה החלו האחים והאחות להתווכח מה לעשות עם הבית: האם למכור אותו או להשכירו; מי יזכה במקרר ומי בטלוויזיה הגדולה יותר. הם התווכחו גם על הריהוט, שאחד האחים טען שהובטח לו. הבת סברה כי מאחר שרוב הטיפול בהוריה הקשישים בשנים האחרונות נפל עליה והעובדה שגרה עם אמה בבית בחודשים האחרונים וסעדה אותה, מקנים לה את הזכות להישאר בבית ולהתגורר בו, דבר שיקל גם על מצבה הכלכלי הקשה כגרושה טרייה, לעומת שני אחיה המסודרים כל אחד בביתו.
מכיוון שכל אחד מהאחים הגיע עם העזר כנגדו לפגישות בבית ההורים והיו חילוקי דעות חריפים בינם ובין האחות, כולל הרמת צעקות והטחת האשמות הדדיות, הפסיקו האחים והאחות לדבר ביניהם. כל צד שכר עו"ד שייצג אותו בתיק חלוקת הרכוש ובפרשנות לצוואה והבטחות בע"פ ובפתקים שנמסרו לפני מותה של האם בכתב ידה. כתוצאה מהריב נוצר נתק ומשקעים מרים בין האחים והאחות והפסקת הפגישות המשפחתיות בימי שישי בערב ובחגים עליהם הקפידו כל עוד ההורים היו בחיים.
בסיום הליך גישורממושך, בו נטלו חלקית גם עורכי הדין של הצדדים, הגיעו הצדדים להסכם על חלוקה מאוזנת של הדירה והרכוש שהותירו ההורים לאחר מותם. כמו כן סוכם כי המשפחה תשוב ותתאחד בשלב ראשוני בחגים. שמחתי לשמוע כי לאחר הגישור הם קבעו להיפגש לארוחה משפחתית משותפת בבית ההורים.